<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
כל דבר ששניהם מוחזקין כגון שנים אוחזין בטלית או במקח או בממכר ונקיט זוזי מתרויהו פלגי בשבועה ואנו מחוייבין למחות שלא יגזול אחד מחבירו הילכך לא (אמדינן) [אמרינן] ביה כל דאלים גבר אבל בדבר שאין מוחזקין בו כל דאלים גבר כי אין בית דין מחוייבין למחות למי שבא ליקח דבר שאין אנו יודעין של מי הוא ואם הוא ביד אחר לא מפקינן מיניה ויהא מונח עד שיבא אליהו בר ממנה דפקדון דאפילו שהנפקד ידו כידם והוי כאלו שניהם מוחזקין בו והוה לן למימר יחלוקו אמרינן יהא מונח וכו' כי ידוע לנפקד קודם שנודע מחלקותם שאינו של שניהם מציעא. והא דאמרינן כל דאלים גבר פי' וכל מי שיתגבר בו ראשונה הרי היא שלו עד שיביא הא' ראיה וכל זמן שלא יביא ראיה ונתאלם אחר כך ולקחה מן הראשו' מחזירה לו כי זכה הראשון בה ואם אמ' תפשוה עד שיביא ראיה לא תפשי' אלא מניחין אותה לדין כל דאלים ואם תפסוה בית דין ולא מצא ראיה ואמר אפקוה וכל דאלים גבר לא מפקינן ואם קודם שהחזי' בה שום א' מהם בא א' מן השוק והחזיק בה מוציאין אותה ממנו. והנה לך בממון העומד בספק ששה חלוקין. א' אם הא' הוחזק בה הוה לי' אידך המוציא מחבירו וכו'. ב' אם הוא ביד שליש יהא מונח עד שיבא אליהו. ג' אם אינו ביד שליש וגם אינו ברשות שום א' מהם כל דאלים גבר ודוקא כגון דאיכא למיקם עלה דמילתא כגון זה אומר של אבותי וזה אומר כן. ד' אי ליכא למיקם עלה דמילתא כגון שני שטרות היוצאים ביום א' אמרינן שודא דדייני ודוקא שאין דררא דממונא לשניהם כלומר או הכל הוא מזה או מזה. ה' בשיש דררא דממונא לשניהם פי' תביעת ממון כגון המחליף פרה בחמור דילדה יחלוקו. ו' כשבאו לפנינו שניהם תפוסין בה כגון שנים אוחזין יחלוקו בשבועה מציעא. וכתב רש"י כיון דבודאי איכא אחד רמאי יהא מונח עד שיבא אליהו אבל התוספו' כתבו דיחלוקו בשבועה וכן כתב ר"ח והרא"ש פי' ואפילו שבודאי א' מהן רמאי. וכן הדין במקח וממכר ולא נתן מעות כי אם א' מהם ואין ידוע מי נתנם וכל שכן במציאה כי יכול להיו' ששניהם הגביהו אותה יחד וליכא רמאי וכן במקח כשנתנו שניהם מעות דיחלוקו בשבועה זה אומר כך וכך וזה אומר ככה השליש נאמן משניהם בזמן שהשלישות בידו אבל אין השלישות בידו הרי הוא ככל אדם וכל זה בממון אבל באיסור לא במציעא.
<h2>דף ק.</h2>
מחליף פרה בחמור וילדה וכן שפחה ויש להם מחלוקת על הולד כי אומ' קודם שמכרתי ילדה ולוקח אומר אחר שמכרת אם כל אחד טוען שמא ואינו שום א' מהן מוחזק יחלוקו וכגון דקיימא באגם או בסימטא דאם היה א' מהן מוחזק בפרה קודם שיבא הספ' לפני בית דין ה"ל אידך המוציא מחבירו ע"ה. ואם בריא ובריא או בריא ושמא אף על גב דקיימא באגם או בסימטא מוקמינן לה אחזקת בעלים ראשונים והוי אידך המוציא מחבירו ועליו להבי' ראיה מציעא וכן דעת רב אלפס. היו לו שני עבדים א' גדול וא' קטן וכן ב' שדות לוקח אומר גדול לקחתי ומוכר אומר איני יודע זכה בגדול. מוכר אומר קטן ולוקח אומר איני יודע אין לו אלא קטן זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו מוכר אומר קטן ולוקח אומר גדול ישבע מוכר שקטן מכר ולא ישבע שבועה על זה בפני עצמו כי מה שטענו לא הודה לו ועוד כי אין נשבעין על העבדים אלא על ידי גלגול שבועה כגון שטענו עבד בכסותו ושדה בעומריה מחוברין עליו ומודה בעמרי שדה קטנה ובכסו' עבד קטן ונשבע אכסות ועומרים דהוא מקצת טענה ומגו דאשתבע אכסות ועומרי' נשבע על ידי גלגול אעבד ואשדה והא דאמרינן לוקח אומר גדול ומוכר אומר איני יודע זכה בגדול מיירי כמו כן שטוענו שדה בעמרין וכו' ומוכר מודה בקטן וכו' ומגו דנשבע כו' והוא אומר איני יודע ואינו יכול לישבע ומשלם ומכאן מביאין ראיה שאפילו בשבועת גלגול אמרי' שאם לא היה יכול לישבע משלם מציעא.
